שעלת
ניתן תחת חיסון: חיסון Tdap, חיסון Tdap-IPV
שעלת
שעלת היא מחלה זיהומית מדבקת מאוד, הנגרמת על ידי החיידק Bordetella pertussis.
החיידק פוגע בדרכי הנשימה וגורם להתקפי שיעול חזקים ומתמשכים. כל התקף מסתיים בשאיפת אוויר מאומצת, היוצרת צליל ייחודי המוכר בשם "whoop", הנובע ממחסור באוויר בזמן השיעול.
ההתקפים מלווים לעיתים באודם בפנים, בהכחלה ואף בקושי לנשום, והם עלולים להימשך שבועות ואף חודשים. המחלה מסוכנת במיוחד לתינוקות ולפעוטות, העלולים לסבול מסיבוכים חמורים כמו הפסקות נשימה (עם או בלי שיעול), דלקת ריאות, שטפי דם בלחמיות העיניים ודלקת מוח חריפה, שעלולה לגרום לנכות ואף למוות.
מרבית מקרי המוות משעלת מתרחשים אצל תינוקות מתחת לגיל שלושה חודשים, שעדיין לא פיתחו חסינות מספקת למחלה.
לשמירה על הגנה יעילה, ניתן חיסון נגד שעלת כחלק מחיסוני הילדות, ומנות דחף נוספות ניתנות בכיתה ב’ ובכיתה ח’.
סימני מחלה
התסמינים הראשונים של המחלה יופיעו לרוב בתוך שבוע עד עשרה ימים אחרי ההדבקה. התסמין המרכזי של המחלה הינו התקפי שיעול חוזרים ונשנים שבסופם שאיפת אוויר מאומצת. לעיתים, ההתקפים יובילו להאדמה או הכחלה של הפנים וכן להקאה או להפרשת רוק מוגברת. השיעול עשוי להימשך שבועות שלמים, כאשר ההחלמה הדרגתית.
בין תסמיני המחלה הנוספים ניתן למנות חום קל ונזלת. תינוקות קטנים עלולים לסבול מהפסקות נשימה גם ללא השיעול.
לרוב, המחלה מתחלקת לשלושה שלבים: בשלב הראשון מופיעים נזלת ושיעול קל, בשלב השני חלה התחזקות חדה בעוצמת השיעול – ואילו בשלב השלישי המחלה והתקפי השיעול הולכים ונחלשים לאיטם.
בין הסיבוכים הנפוצים של שעלת, במיוחד בקרב תינוקות, ניתן למנות הפסקות נשימה, דלקת ריאות, התכווצויות, הפרעות שינה, קרעים בריאות, שטפי דם בלחמיות ודלקת במוח (שעלולה להוביל למוות). ההערכה היא כי כ-50 אחוזים מכל התינוקות בני פחות משנה שנדבקו במחלה נדרשו לאשפוז בבית חולים.
בשל הדמיון הרב בין תסמיני המחלה לבין תסמיני הצטננות רגילה, רבים מתקשים להבדיל בין שתי המחלות. לרוב, השיעול ההתקפי והקשה ישמש כעדות להופעת שעלת – ולכן מומלץ להיוועץ ברופא בכל מצב שבו מופיע שיעול חמור מהרגיל.
גורמי המחלה
הגורם למחלת השעלת הוא חיידק בשם Bordetella Pertussis.
הטיפול במחלת השעלת באמצעות מתן טיפול אנטיביוטי בשלב הראשון של המחלה – השלב הקטרלי (לפני שלב השיעול ההתקפי) – עשוי לקצר את משך המחלה.
לטיפול בשלב השיעול ההתקפי כבר אין השפעה על מהלך המחלה, אך יש לו ערך משום שהוא מפחית את הדבקת הסביבה, לכן, מומלץ לתת אותו לחולה כל עוד הוא מצוי בשלב שבו הוא עלול להדביק את סביבתו. חולה נחשב למידבק כבר מהשלב הקטרלי של המחלה ועד לכ־3 שבועות לאחר התחלת השיעול. אם הוא טופל באנטיביוטיקה מתאימה, הוא נחשב ללא מידבק לאחר 5 ימי טיפול.
דרכי העברת המחלה
כמשתמע משמה, מחלת השעלת מתפשטת לרוב דרך שיעולים. אדם חולה מפיץ את החיידק ומפזר אותו בסביבתו בעת שיעול, עיטוש או מגע אחר עם הפרשות מהאף ומהפה. שעלת נחשבת למחלה מדבקת ביותר, כאשר מחקרים מראים כי 90 עד 100 אחוזים מכל הלא-מחוסנים שייחשפו לאדם חולה – יידבקו במחלה.