הפלצת

ניתן תחת חיסון: חיסון Tdap, חיסון Tdap-IPV

מהי מחלת הפלצת?

פלצת, המכונה בלועזית גם טטנוס ומוכרת גם בשם צפדת, היא מחלה קשה הנגרמת בידי רעלנים המופרשים כתוצאה מזיהום חיידקי בשם Clostridium Tetani. הנבגים (תאי הרבייה של החיידק) נפוצים בטבע, על האדמה, במעי של בעלי חיים וכן בצואה אנושית.

הנבגים עלולים לחדור לגוף האדם דרך חתכים או פצעים בעור ולגרום להתכווצויות קשות ולשיתוק של שרירים בגוף, לרוב שרירי הלסת והצוואר. ללא טיפול עלול זיהום בטטנוס לגרום לסיבוכים קשים ואף למוות. פרק הזמן בין ההדבקה להופעת תסמיני המחלה (תקופת דגירה ) הינו בין 4-21 יום .

סימני מחלה

הצורה הנפוצה ביותר של המחלה מתבטאת בהתכווצויות קשות של שרירים שונים בגוף האדם, כאשר התסמין הראשון של המחלה הוא נעילה חדה של הלסת. בהמשך עלולים להופיע נוקשות בצוואר, קושי בבליעה, חום, הזעה מוגברת, עלייה בלחץ הדם ובקצב הלב.

גורמי המחלה

הגורם הישיר למחלת הפלצת הוא רעלן מסוכן – שמופרש בידי חיידק בשם Clostridium Tetani. הרעלן הגורם למחלת הפלצת נחשב לאחד הרעלים החזקים ביותר בטבע. את הנבגים שגורמים להתפשטות החיידק ניתן למצוא בטבע ובסביבה הביתית, בין היתר באדמה, בקרקע ובצואה אנושית.

הדרך הטובה ביותר למניעת המחלה היא באמצעות חיסון. החיסון ניתן לכלל התינוקות וילדים בסדרה של 4 מנות בינקות ו- 3 מנות דחף הניתנות בגילאי בית-ספר. החיסון מאפשר לגוף לייצר נוגדנים נגד טטנוספאזמין ולהגן על עצמו במקרה של חשיפה לחיידקי קלוסטרידיום טטני בעתיד. במידה והופיעו תסמינים של המחלה, ניתן לתת טיפול המקל על הסימפטומים.

דרכי העברת המחלה

הדבקה בפלצת מתאפשרת כאשר נבגי החיידק הגורם למחלה נמצאים במגע עם פצע או חתך בעור. ככל שהפציעה עמוקה יותר ושהתקיים מגע עם חפץ או סביבה שעלולים להכיל את נבגי החיידק – כך הסיכון להדבקה גבוה יותר. החיידק ידגור בגוף החולה במשך פרק זמן שבין שלושה ימים לשלושה שבועות.

חשוב לדעת כי המחלה נפוצה וקשה במיוחד בקרב תינוקות בני יומם – זאת כאשר האם ההרה לא מחוסנת מפני החיידק.

תולדות המחלה

בראשית שנות המדינה הייתה מחלת הפלצת נפוצה יחסית – ומאות אנשים נדבקו במחלה. בשנת 1955 החליטה המדינה לצאת למבצע חיסונים נרחב ולהעניק את החיסון באופן קבוע לתינוקות – מה שהוביל לירידה כמעט מוחלטת במספר הנדבקים.