מחלת האסכרה מתפשטת בקלות דרך האוויר – ועוברת מחולה לחולה באמצעות עיטושים, שיעולים או חשיפה להפרשות ליחה. כמו כן, החיידק עלול לדגור בחפצים או בגדים ולהתפשט לחולים חדשים שנחשפים אליהם. בקרב לא-מחוסנים, הסיכון לחלות במחלה לאחר חשיפה לחיידק גבוה ביותר.

אסכרה היא מחלה עתיקה שתועדה לראשונה עוד במאה החמישית לפני הספירה. לאורך אלפי שנים, אסכרה היוותה אחד מגורמי התמותה הנפוצים בקרב ילדים – ולפי מחקרים גרמה לאורך ההיסטוריה לתמותה של מיליונים רבים.

החיסון לחיידק פותח בשנת 1923 – והוביל במהירות לירידה תלולה בתחלואה ובתמותה כתוצאה מאסכרה. ארגון הבריאות העולמי הוסיף את החיסון לרשימת התרופות החיוניות שלו.

בראשית שנות המדינה, נתוני התחלואה באסכרה היו גבוהים יחסית – ובתחילת שנות החמישים חלו במחלה אלפי ילדים בכל שנה. מבצע חיסון ממשלתי הצליח להוריד את התחלואה בצורה משמעותית – ובשנת 2,000 אובחן המקרה האחרון עד כה של אסכרה בישראל.

בשנות ה-90 חלה התפרצות של אסכרה במדינות מזרח אירופה, כתוצאה מהתפרקות ברית המועצות וירידה בשיעורי החיסון. ההתפרצות גרמה לכ-1,700 מקרי מוות – והמחישה את הסיכון הגבוה לתמותה מהמחלה בקרב אוכלוסיות לא מחוסנות.