שיתוק ילדים

Tdap-IPV, bOPV :ניתן תחת חיסון

מחלת הפוליו (poliomyelitis)

פוליו היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף הפוליו, ממשפחת נגיפי המעיים. הנגיף עובר מאדם לאדם בעיקר דרך מגע עם הפרשות גוף  לרוב בצואה, ולעיתים גם דרך הפרשות מדרכי הנשימה. לאחר חדירה לגוף הוא מתמקם במערכת העיכול, מתרבה שם ומופרש החוצה בצואה.

ברוב מקרי ההדבקה (80%-90%) לא מופיעים תסמיני מחלה כלל. בקרב 10%–20% מהחולים מתפתחים תסמינים כלליים כגון חום, כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות, הקאות או כאבי גרון. במקרים נדירים יותר עלולה להתפתח דלקת קרום המוח (מנינגיטיס).

התופעה המדאיגה ביותר, שקורית בפחות מ-1% מהמקרים, היא הופעת שיתוק, עקב מעבר של הנגיף ממערכת העיכול דרך הדם לגוף ופגיעה במערכת העצבים. השיתוק מופיע בשכיחות גבוהה יותר בגפיים התחתונות ויכול להיות מלווה בכאבי שרירים חזקים. כמו כן, ייתכן שיתוק של שרירי הנשימה וצורך בהנשמה. עוצמת השיתוק תלויה במספר תאי העצב שנפגעו.

לפוליו אין טיפול מרפא, והשיתוק שנגרם הוא בלתי הפיך. הדרך היעילה ביותר להגן מפני המחלה היא מניעה באמצעות חיסון. בנוסף, חשוב להקפיד על היגיינה אישית, במיוחד רחיצת ידיים יסודית במים ובסבון במשך כ־20 שניות – לאחר שימוש בשירותים, לפני אכילה ולאחר החלפת חיתולים.

החיסון נגד פוליו נכלל בתוכנית חיסוני הילדות, ומנת דחף נוספת ניתנת בכיתה ב’ לשמירה על רמת חסינות גבוהה לאורך שנים.

סימני מחלה

ברוב מקרי ההדבקה, המחלה תימשך עד חמישה ימים ולא יופיעו כלל תסמינים מכל סוג שהוא. עד 20 אחוזים מהחולים יפתחו תסמינים כלליים ובראשם חום, כאבי בטן, בחילות, הקאות וכאבי ראש. הופעה של דלקת קרום המוח גם היא אפשרית כתוצאה מהמחלה.

בפחות מאחוז אחד מהמקרים, מחלת הפוליו תגרום להופעת שיתוק – כתוצאה מפגיעה של הנגיף במערכת העצבים. השיתוק מופיע בשכיחות גבוהה יותר בגפיים התחתונות ויכול להיות מלווה בכאבי שרירים חזקים. כמו כן ייתכן שיתוק של שרירי הנשימה וצורך בהנשמה מלאכותית.

תסמין נוסף של המחלה הוא תסמונת פוסט-פוליו, המאופיינת בהחמרה של התסמינים מהמחלה המקורית. התסמונת עלולה להופיע שנים רבות אחרי המחלה הראשונה.

עדיין לא עומד לרשות הרפואה טיפול כלשהו למחלה מעת הופעתה – אך החיסון נגד פוליו מסוגל למנוע הידבקות בנגיף.

גורמי המחלה

המחלה נגרמת על ידי נגיף הפוליו (Poliomyelitis), השייך לקבוצת נגיפי המעיים.

דרכי העברת המחלה

אמצעי ההדבקה המרכזי של נגיף הפוליו הוא מגע עם הפרשות (לרוב צואה, אך יתכן גם הפרשות נשימתיות) ומתרבה בדרכי העיכול של האדם שנדבק. אותו אדם יכול להמשיך ולהדביק אחרים דרך ההפרשות.

העמידות הגבוהה של הנגיף מאפשרת לו לעבור מאדם לאדם בסבירות גבוהה מאוד, למשל בעת החלפת חיתול או שימוש באותו תא שירותים (סיטואציה שבה הסבירות להדבקה קרובה ל-100 אחוזים).

בנוסף, הנגיף עלול לשרוד גם בשפכי הביוב ולהתפשט דרך מקורות המים, עם זאת, בישראל עורכים בדיקות שוטפות לאיתור נגיף הפוליו במערכות הביוב.