הפלצת

ניתן תחת חיסון: חיסון Tdap, חיסון Tdap-IPV

טטנוס

טטנוס (בעברית: צפדת או פלצת) היא מחלה קשה, הנגרמת על ידי רעלן שמפיק החיידק Clostridium tetani. נבגי החיידק, שהם צורת הרבייה וההישרדות שלו, נפוצים מאוד בסביבה הטבעית: בקרקע, באבק הבית, בטבע, ואף בהפרשות ובצואה של בעלי חיים ובני אדם.

כאשר נבגים אלה חודרים לגוף דרך פצע או חתך, הם עלולים להפוך לחיידקים פעילים ולהפריש רעלן הפוגע ישירות במערכת העצבים. התוצאה עלולה להיות מחלה חמורה ואף קטלנית.

פציעות עמוקות, במיוחד כאלה המזוהמות באדמה, רוק או צואה, עלולות להוות מקור להדבקה, בעיקר אצל מי שלא חוסנו או שלא קיבלו חיסון דחף (בוסטר) בעשור האחרון. חשוב לדעת: המחלה אינה מדבקת ואינה עוברת מאדם לאדם.

תסמיני המחלה כוללים חום, הזעה, דופק מהיר, עלייה בלחץ הדם, עוויתות והתכווצויות שרירים קשות. במקרים חמורים מתפתחת התכווצות של שרירי הלסת, המקשה על פתיחת הפה ובליעה ועלולה להוביל לחנק או להפסקת נשימה. שיעור התמותה מהמחלה נע בין 10% ל־20%, בעיקר בקרב לא מחוסנים.

החיסון נגד טטנוס הוא הדרך היעילה ביותר למניעה. הוא ניתן כחלק מחיסוני הילדות, ומנות דחף נוספות ניתנות בכיתה ב’ ובכיתה ח’. תוקפו של החיסון נמשך בין 5 ל־10 שנים, ולכן חשוב להקפיד על חידושו בזמן.

סימני מחלה

הצורה הנפוצה ביותר של המחלה מתבטאת בהתכווצויות קשות של שרירים שונים בגוף האדם, כאשר התסמין הראשון של המחלה הוא נעילה חדה של הלסת. בהמשך עלולים להופיע נוקשות בצוואר, קושי בבליעה, חום, הזעה מוגברת, עלייה בלחץ הדם ובקצב הלב.

גורמי המחלה

הגורם הישיר למחלת הפלצת הוא רעלן מסוכן – שמופרש בידי חיידק בשם Clostridium Tetani. הרעלן הגורם למחלת הפלצת נחשב לאחד הרעלים החזקים ביותר בטבע. את הנבגים שגורמים להתפשטות החיידק ניתן למצוא בטבע ובסביבה הביתית, בין היתר באדמה, בקרקע ובצואה אנושית.

הדרך הטובה ביותר למניעת המחלה היא באמצעות חיסון. החיסון ניתן לכלל התינוקות וילדים בסדרה של 4 מנות בינקות ו- 3 מנות דחף הניתנות בגילאי בית-ספר. החיסון מאפשר לגוף לייצר נוגדנים נגד טטנוספאזמין ולהגן על עצמו במקרה של חשיפה לחיידקי קלוסטרידיום טטני בעתיד. במידה והופיעו תסמינים של המחלה, ניתן לתת טיפול המקל על הסימפטומים.

דרכי העברת המחלה

הדבקה בפלצת מתאפשרת כאשר נבגי החיידק הגורם למחלה נמצאים במגע עם פצע או חתך בעור. ככל שהפציעה עמוקה יותר ושהתקיים מגע עם חפץ או סביבה שעלולים להכיל את נבגי החיידק – כך הסיכון להדבקה גבוה יותר. החיידק ידגור בגוף החולה במשך פרק זמן שבין שלושה ימים לשלושה שבועות.

חשוב לדעת כי המחלה נפוצה וקשה במיוחד בקרב תינוקות בני יומם – זאת כאשר האם ההרה לא מחוסנת מפני החיידק.

תולדות המחלה

בראשית שנות המדינה הייתה מחלת הפלצת נפוצה יחסית – ומאות אנשים נדבקו במחלה. בשנת 1955 החליטה המדינה לצאת למבצע חיסונים נרחב ולהעניק את החיסון באופן קבוע לתינוקות – מה שהוביל לירידה כמעט מוחלטת במספר הנדבקים.